החברה הא"י לישוב עולים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שורקות

החלטה

בהמשך לדיון בפניי ביום 1.5.12 תמסור המערערת הודעה לבית-המשפט, שאורכה לא יעלה על חמישה עמודים (כבקשת באת-כוח המערערת), שבה תגדיר את השאלות הניצבות להכרעה בפני בית-משפט זה ותנמק מדוע היא סבורה כי מדובר בנקודות משפטיות, שרק עליהן - כידוע - חלה סמכותו של בית-משפט זה עובר לחקיקת חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 84 והוראת שעה), התשס"ה-2008, ס"ח 2165 632 (להלן: "תיקון מס' 84").

הודעת המערערת תימסר תוך 10 ימים, ולאחריה תינתן זכות תגובה למשיבה בהיקף עמודים דומה במשך 10 ימים נוספים.

בין היתר יתייחסו הצדדים לשאלה הבאה:

אין מחלוקת בין הצדדים כי השמאית המכריעה יישמה כהלכה, מבחינה שמאית, את הלכת דנ"א 3768/98 קריית בית הכרם בע"מ ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נו(3) 49 (2002) (להלן: "הלכת בית-הכרם"). לפי הלכה זו, כאשר ברצף התוכניות על מקרקעין מסוימים נכללת גם תוכנית פוגעת, יש לאמוד את ההשבחה בהתייחס לשווי המקרקעין מיד לאחר אישור התוכנית הפוגעת וביחס לשוויים מיד לאחר התוכנית המשביחה. בהתאם לכך (ובהתאם להלכת רע"א 4217/04 פמיני נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים (פורסם במאגרים, ניתן ביום 22.10.06) חישבה השמאית המכריעה את ההשבחה בשתי מדרגות - התוכנית הפוגעת תמ"מ 3 לעומת תוכנית מתאר מקומית בר/במ/109; והתוכנית האחרונה לעומת תוכנית שינוי המתאר המפורטת בר/1/109.

כמו כן אין מחלוקת בין הצדדים – ובפרט בעקבות פסיקת בית-המשפט המחוזי בנושא זה בעמ"נ 185/07, 15533-12-09 הוועדה המקומית לתכנון ובניה "שורקות" נ' גרמנוב (פורסם במאגרים, ניתן ביום 16.2.11) – כי על המקרה חלה הלכת ע"א 4809/91 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים נ' קהתי ואח', פ"ד מח(2) 190 (1994) (להלן: "הלכת קהתי"). לפי הלכה זו, עילת התביעה בגין נזקי "הקפאה" ושיהוי מצד רשויות התכנון נכנסת בגדרו של סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. בהתאם לכך זכאית לכאורה המערערת במקרה זה לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה עקב השתהות רשויות התכנון בעניינה, ובפרט השתהות המשיבה.

ברם, טענתה העיקרית של המערערת היא כי בנסיבות בהן חלה הלכת קהתי אין להחיל את הלכת בית-הכרם.

על פניו, מדובר אפוא בשאלה משפטית מן המעלה הראשונה.

ואולם – לכאורה, וכמובן מבלי לפסוק עדיין בעניין זה שבו נדרשת, כאמור, התייחסות הצדדים – ניתן לטעון כי במסגרת שבה אנו נמצאים, קרי ערעור על הכרעת שמאית מכריעה בנקודה משפטית בלבד, כלל לא ניתן להעלות שאלה משפטית עקרונית זו.

שכן, כאמור, השמאית המכריעה יישמה כהלכה את ההלכה הנוהגת, היא הלכת בית-הכרם, ולשמאית המכרעת – כמו גם לבית-משפט זה במסגרת הספציפית שבה אנו נמצאים – כלל אין סמכות לסטות מהלכה נוהגת זו, אלא מוטל היה עליה לבצע יישום שמאי של הלכה זו, הא ותו לא.

בהקשר זה יש להדגיש עוד כי הלכת בית-הכרם חלה במפורש גם מקום שבו כלל לא משולמים פיצויים לבעל המקרקעין (ואפילו פיצויים אלה מגיעים לו מלכתחילה), למשל בשל התיישנות תביעת הפיצויים. לפיכך קשה לכאורה לצפות משמאית מכריעה - כמו גם מבית-משפט זה במסגרת הספציפית שבה אנו נמצאים - לקבוע כי קיימים סוגי פיצויים מסוימים המשתלמים בפועל לבעל המקרקעין, אך דווקא לגביהם לא תחול הלכת בית-הכרם.

בהקשר זה יתייחסו הצדדים גם להלכה לפיה, עילות ההתערבות בחוות-דעתו של שמאי מכריע - ובפרט לאור חיזוק מעמדו של השמאי המכריע במסגרת תיקון מס' 84 - מצומצמות למקרים חריגים בהם פעל השמאי או המעריך בניגוד לכללי הצדק הטבעי כגון תחת השפעה בלתי-הוגנת או עקב תרמית או כאשר פעל בחוסר תום-לב. ראו, למשל ע"א 1168/07 יפה נוף - תחבורה, תשתיות ובניה בע"מ נ' הפלר ואח' (פורסם במאגרים, ניתן ביום 1.2.2009).

ת.פ 1.6.12.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, י"ג אייר תשע"ב, 05 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: